וגגותיהן חול. לכל דבר שהרי בנויות בחול:

בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש. לפי שפתוחות הן לקדש ודוקא לענין שאוכלין שם קדשי קדשים אבל אין שוחטין שם קדשים קלים משום דבעינן לפני אוהל מועד למעוטי צדי צדדין וכן הנכנס לשם בטומאה פטור:

וגגותיהן קדש. ודוקא שגגותיהן שוין הן עם קרקע העזרה כגון שהיתה הלישכה בנויה בשפוע ההר דאי לאו שוין הן עם קרקע העזרה אף גגותיהן חול לפי שגגות ועליות לא נתקדשו:

תוכן חול. הואיל ופתוחות לחול:

וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים וכו'. ולחומרא כדקאמר בגמרא והיינו שאם פתחיהן לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים כלפנים הוא לכל דבר שאוכלין שם מע''ש ואין פודין ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ואין אוכלין שם משום שהוא כנגד החומה ולחוץ וכן אין פודין דלענין פדייה הולכין להחמיר היכא שפתחיהן לפנים ואם פתחיהן לחוץ וחללן לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ואין פודין וכן אין אוכלים שם משום דפתחיהן הוא לחוץ ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ופודין שם משום שפתחיהן הן לחוץ והוא כנגד החומה ולחוץ ואין אוכלין שם משום האי טעמא:

בתי הבדים. שעושין בהן השמן ורגילין היו לעשות אותן בצד חומות העיר שפתחיה לפנים מן חומת ירושלים והחלל הולך חוץ לחומה או איפכא שפתחיהן לחוץ וכו':

מתנ' אילן שהוא עומד בפנים. מחומת ירושלים ונופו נוטה חוץ לחומה או איפכא הרי הנוף הזה הולכין בו להחמיר כדתנן לעיל בסוף פ''ג דמעשרות ובירושלים הכל הולך אחר הנוף וכדפרישית שם דאף אחר הנוף קאמר ולהחמיר והיינו דלענין פדייה היכא שהאילן עומד בפנים ונופו נוטה לחוץ כי היכי דבעיקרו לא מצי פריק ליה ה''נ בנופו לא מצי פריק ליה דאמרינן שדי נופו בתר עיקרו והוי כאלו נכנס לירושלים ואין פודין מע''ש טהור בירושלים והיכא דהאילן עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים אמרינן שדי עיקרו בתר נופו ולא מצי פריק ליה אפי' בעיקרו וזהו הכל לענין פדייה דוקא אבל לענין אכילה לעולם אסור לו לאכול בחוץ ואפי' באילן העומד בפנים ונופו נוטה לחוץ אסור לו לאכול תחת הנוף דלא אמרינן שדי כלל לענין אכילה והיינו דתנינן הכא מכנגד החומה ולפנים וכו' כלומר דמכנגד החומה ולפנים הכל הוא כלפנים בין הנוף ובין העיקר ואוכלין שם מע''ש ואין פודין ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ואין אוכלין תחת הנוף אפי' היכא דעיקרו מבפנים וכדאמרן וכן אין פודין תחת הנוף דלענין פדייה אמרינן שדי נוף בתר עיקר היכא דהוא לחומרא וטעמא דמילתא משום דהולכין להחמיר בכל גווני דאיכא חומרא:

מתני' הלשכות בנויות בקדש. בעזרה ופתוחות הן לחול לחוצה של העזרה:

ובלבד בפירות וכו'. על המתני' קאי דקתני והדמאי נכנס ויוצא ונפדה דווקא בפירות טבל של דמאי והן טבולין גם למע''ש שבהן אבל דמאי עצמו של מעשר שני שכבר הפרישו מן הדמאי בזה אמרינן כבר תפסתו מחיצה שהמחיצה קולטת למע''ש של דמאי כמו בשל ודאי:

הלכה כדברי התלמיד. כדברי ר''ש בן יהודה שאמר משום ר' יוסי דב''ה סברי בפירות שנגמרה מלאכתן יפדה ויאכל בכל מקום:

מהו לחומרין. לענין מאי ובהי גוונא אמרו להחמיר וקאמר ר' יונה כהדא דתנינן תמן בתוספתא פ''ב והגי' בכאן חסירה ומוטעית וה''ג בתוספתא בתים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ פתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב''ש אומרים אין פודין בהם מעשר שני כאלו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאלו הן בחוץ וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ וכלחוץ אמר ר' יוסי זו משנת ר''ע משנה ראשונה ב''ש אומרין אין פודין בהן מעשר שני כאלו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאלו הן מבחוץ וב''ה אומרים הרי הן כלשכות את שפתחה לפנים כלפנים ואת שפתחה לחוץ כלחוץ ע''כ בתוספתא והשתא היינו לחומרין דקאמר ר' אלעזר דהואיל ואנן תנן במתני' כמשנת ר''ע ואליבא דב''ה ובמשנה ראשונה שהובאה בתוספתא שנינו אליבא דב''ה דהכל הולך אחר המקום שפתחיהן לשם אנן נקטינן כתרווייהו לחומרא וכדפרישית במתני' דאם פתחיהן לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים הוא דאמרינן דהוי כלפנים לכל דבר דבזה שוין הן משנת ר''ע דבמתני' ומשנה ראשונה אבל מכנגד החומה ולחוץ נקטינן לחומרא והיינו במקצת כמשנת ר''ע ובמקצת כמשנה ראשונה דאלו למשנה ראשונה הכל הוא כלפנים מכיון דפתחיהן לפנים והיה מותר לאכול שם ואין פודין ואלו למשנת ר''ע מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ לכל דבר ואין אוכלין אבל פודין והלכך אזלינן לחומרא דאין אוכלין מכנגד החומה ולחוץ כמשנת ר''ע וכדתנינן במתני' אליבא דב''ה דהוי כלחוץ ואין פודין שם דבזה נקטינן לחומרא כמשנה ראשונה הואיל ופתחיהן לפנים והיכא דפתחיהן לחוץ וחללן לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים לענין שאין פודין שם וזהו כמשנת ר''ע וכבמתני' ואין אוכלין שם וזהו כמשנה ראשונה הואיל ופתחיהן לחוץ ומכנגד החומה ולחוץ הוא כלחוץ לכל דבר שפודין בו ואין אוכלין משום דבזה שוין הן משנ ר''ע דמתני' ומשנה ראשונה דהתוספתא כללא דמילתא דבמה שהן שוין משנת ר''ע ומשנה ראשונה הכי נקטינן ובמה שהן מחולקין נקטינן חומרא חומרא מתרוייהו וזהו לחומרין דקאמר הכא:

גמ' אמר ר' אלעזר לחומרין. אבתי הבדים קאי דלהחמיר אמרו בהן:

גמ' כתיב כי לא תוכל שאתו מה אנן קיימין. לפירוש הכתוב הזה:

אם בריחוק מקום. כלומר אם מחמת ריחוק המקוסם קאמר קרא כי לא תוכל שאתו הלא כבר כתיב כי ירבה ממך הדרך וא''כ מיותר הוא:

אם בקירוב מקום. ואם דבא ללמד בתוך ירושלים שלא תוכל לשאת המעשר עצמו:

כבר כתיב ונתת בכסף. כצ''ל כלומר הרי כבר נאמר שיפדה אותו וישא הכסף לירושלים אלא מהו לא תוכל שאתו לא תוכל לפדותו כלומר שבא ללמד שאף אם יביא המעשר עצמו לירושלים וירצה לפדותו שם לא תוכל לפדותו שאין המעשר נפדה אלא בריחוק מקוסם:

וכתיב ונתת הכסף בבקר ובצאן ובכל אשר תשאלך נפשך. אלמא דלעולם פודה אותו שם דהא קרא סתמא כתיב ונתת הכסף ומשמע דאף אם העלה המעשר עצמו לירושלים יש לך להוציא הכסף שנפדה שם הא כיצד אלא כאן במעשר טהור לא תוכל לפדותו וכאן במעשר שנטמא שם ונתת הכסף לימד על מע''ש שנטמא שפודין אותו בירושלים:

מתני' בין שנטמא באב הטומאה. כגון שרץ ושכבת זרע וטמא מת וכיוצא בהן השנוים בריש מסכת כלים:

בין שנטמא בולד הטומאה. והיינו בולד הטומאה שהוא מדבריהן כגון בכלים שנגעו במשקין:

ב''ש אומרים יפדה. לפי שדין מעשר שני שנטמא יכול לפדותו אפי' בירושלים כדיליף בגמרא:

ויאכל הכל בפנים. בגמרא מפרש טעמא מפני שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אבל אין חוששין על הפדייה שמא יאמרו ראינו מעשר שני שנפדה בירושלים משום שיש קול ליוצא ואין קול לפדייה:

חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. דמכיון שנכנס כשהוא טמא וחמירא טומאתו אין המחיצה קולטתו:

וב''ה אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ. ואפי' נטמא בולד הטומאה בחוץ מפני שנכנס כשהוא טמא חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים דהואיל וקילא טומאתו והטומאה היתה בפנים אסור לו להוציאן ובגמרא מסיק דהא דאמרי בנטמא בולד הטומאה בחוץ יפדה ויאכל בחוץ דוקא בשהתנה בשעה שהכניסן על מנת שלא יתפסוהו המתיצות אבל אם לא התנה הואיל ונכנס והרי הוא טהור מן התורה יפדה ויאכל בפנים:

תיפתר כהדא תנייא דתני וכו'. בתוספתא שהבאתי בהלכה דלעיל דקאמר ר' יוסי זו משנת ר''ע כל הני חלוקי דינים השנוים בענין הזה אבל דברי חכמים כך הוא שהבדילו כל הלשכות מדין עזרה בעצמה וכן אמרו כל הלשכות הולכין אחר פתחיהן להיכן שהן פתוחין אם לקדש תוכן קדש אם לחול חול:

והתני לשכה שהיא בנויה בשיווי חומת העזרה וכו'. וקשיא אהא דלעיל דקאמר טמא שנכנס לשם חייב:

אין לוקין. לטמא שנכנס אלא על אורך וכו' והוא אורך ורוחב העזרה כדתנן בפ''ה דמדות:

הן דאת אמר. כל היכא דאמרינן תוכן קדש אוכלין שם קדשי קדשים וכו':

תוכן קדש. מפני שיש פתח לקדש והיא בנויה כולה בקדש וכן איפכא:

בנויות בקדש וכו'. תוספתא היא בפ''ב:

גמ' אמר ר' יעקב בר אחא כיני מתניתא תוכן קדש וכו'. אסיפא דמתני' קאי דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש וכו' וקאמר ר' יעקב דכך צריך לפרש להאי בבא דמתני' תוכן קדש וגגותיהן חול מכנגד הקדש וכו' כלומר דלא תימא לפרש שאותה הלישכה מקצתה בנויה בקדש ופתוחה לקדש ומקצתה בנויה בחול ופתוחה לחול וזהו דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שכל חלק שבנוי בקדש פתוח הואלקדש וחלק שבנוי בחול פתוח הוא לחול דאי הכי קשיא מאי קמ''ל פשיטא שאותו חלק הבנוי בקדש כולו קדש בין תוכו ובין גגו ואותו החלק הבנוי בחול כולו חול ומאי האי דקתני מכנגד הקדש וכו' הלכך קאמר דלא תפרש כן אלא דה''ק שהן בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שאותו החלק הבנוי בקדש פתוח הוא לחול ואותו חלק הבנוי בחול פתוח הוא לקדש ומהו דתימא דאותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש בדין הוא שיהא תוכו קדש וגגו חול כדין הבנויות בחול ופתוחות לקדש והיינו דקאמר ר' יעקב תוכן קדש וגגותיהן חול כלו' דה''א דכך הוא הדין באותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש וה''ה נמי באותו חלק הבנוי בקדש ופתוח לחול דה''א דהדין בו דתוכו חול וגגו קדש אלא דחדא מינייהו נקט וה''ה לאידך כל חד וחד לפי דינו כך היינו סוברין לפיכך אשמועינן תנא דמתני' דלא כך אלא מכיון דאותן לישכות הן בנויות בקדש ובחול ויש חלק של קדש ושל חול בכל חדא וחדא אף על פי שפתחיהן שהן פתוחות לקדש ולחול אינן מכוונים שהחלק של קדש פתוח הוא לחול ואותו של חול פתוח הוא לקדש אפ''ה מכיון דאותה לשכה בעצמה היא כך אמרינן כאן מכנגד הקדש ולקדש הכל קדש בין תוכה ובין גגה ומכנגד החול ולחול חול. וכדי שלא תקשה לך היכי משכחת לה כה''ג העמדתי צורה זו לפניך התבונן בה. הלשכה היא בנויה על פני אורך העזרה ושני צדדי העזרה הן חול והחלק הימיני הוא בנוי בקדש ופתוח לחול לחוץ העזרה וחלק השמאלי נמשך הבנין בחול שהוא חוץ לעזרה ופתוח לקדש: