Vayedaber

Ma'asser Cheni

Daf 17b

משנה: אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ אוֹ עוֹמֵד לַחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל כְּלִפְנִים וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ לַחוּץ. הַלְּשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחוֹל תּוֹכָן חוֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קוֹדֶשׁ בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ תּוֹכָן קוֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חוֹל. בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּבַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן כְּנֶגֶד הַקּוֹדֶשׁ וְלַקּוֹדֶשׁ קוֹדֶשׁ. כְּנֶגֶד הַחוֹל וְלַחוֹל חוֹל.

Traduction

Lorsqu’un arbre planté à l’intérieur du mur Jérusalémite penche au dehors, ou s’il est planté au dehors et qu’il penche vers l’intérieur, ce qui est vis-à-vis de la muraille vers l’intérieur fait partie de la ville (et il faut y manger la 2e dîme, non susceptible de rachat); si c’est vis-à-vis de la muraille vers l’extérieur, la plantation est considérée comme externe (102)Mishna, (Makot 2, 7), fin. Quant au pressoir dont l’entrée est à l’intérieur et la cavité au dehors, ou dont l’entrée est au dehors et la cavité à l’intérieur (103)Cf. ci-dessus, (Maasserot 3, 10), il faut, selon Shammaï, tout considérer comme intérieur (y manger la 2e dîme non susceptible de rachat); selon Hillel, on établit la même distinction qu’au cas précédent: ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’intérieure fait partie de la ville, ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’extérieur est considéré comme externe (est libre). Reprise. Pour les cellules construites sur le parvis du temple (partie sacrée) et ouvertes sur le profane (montagne), l’intérieur conforme à la porte sera profane et le toit au niveau du Temple sera sacré (106)''Sous le rapport des sacrifices sacrés secondaires et de la consommation des saintetés supérieures. Cf. Babli, Pessahim 86a; Yoma 25a; Zevahim 56a''. Si elles sont construites sur la partie profane et ouvertes vers la partie sacrée, l’intérieur est traité de sacré et le toit sera profane. Si elles sont construites à moitié sur la partie profane et à moitié sur la partie sacrée et que leur ouverture est dans les mêmes conditions, on tient compte de leur situation pour l’intérieur et le toit: la partie sise vis-à-vis le sacré l’est aussi, et la partie tournée vers le profane l’est également.

Pnei Moshe non traduit

מתנ' אילן שהוא עומד בפנים. מחומת ירושלים ונופו נוטה חוץ לחומה או איפכא הרי הנוף הזה הולכין בו להחמיר כדתנן לעיל בסוף פ''ג דמעשרות ובירושלים הכל הולך אחר הנוף וכדפרישית שם דאף אחר הנוף קאמר ולהחמיר והיינו דלענין פדייה היכא שהאילן עומד בפנים ונופו נוטה לחוץ כי היכי דבעיקרו לא מצי פריק ליה ה''נ בנופו לא מצי פריק ליה דאמרינן שדי נופו בתר עיקרו והוי כאלו נכנס לירושלים ואין פודין מע''ש טהור בירושלים והיכא דהאילן עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים אמרינן שדי עיקרו בתר נופו ולא מצי פריק ליה אפי' בעיקרו וזהו הכל לענין פדייה דוקא אבל לענין אכילה לעולם אסור לו לאכול בחוץ ואפי' באילן העומד בפנים ונופו נוטה לחוץ אסור לו לאכול תחת הנוף דלא אמרינן שדי כלל לענין אכילה והיינו דתנינן הכא מכנגד החומה ולפנים וכו' כלומר דמכנגד החומה ולפנים הכל הוא כלפנים בין הנוף ובין העיקר ואוכלין שם מע''ש ואין פודין ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ואין אוכלין תחת הנוף אפי' היכא דעיקרו מבפנים וכדאמרן וכן אין פודין תחת הנוף דלענין פדייה אמרינן שדי נוף בתר עיקר היכא דהוא לחומרא וטעמא דמילתא משום דהולכין להחמיר בכל גווני דאיכא חומרא:

בתי הבדים. שעושין בהן השמן ורגילין היו לעשות אותן בצד חומות העיר שפתחיה לפנים מן חומת ירושלים והחלל הולך חוץ לחומה או איפכא שפתחיהן לחוץ וכו':

וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים וכו'. ולחומרא כדקאמר בגמרא והיינו שאם פתחיהן לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים כלפנים הוא לכל דבר שאוכלין שם מע''ש ואין פודין ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ואין אוכלין שם משום שהוא כנגד החומה ולחוץ וכן אין פודין דלענין פדייה הולכין להחמיר היכא שפתחיהן לפנים ואם פתחיהן לחוץ וחללן לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ואין פודין וכן אין אוכלים שם משום דפתחיהן הוא לחוץ ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ופודין שם משום שפתחיהן הן לחוץ והוא כנגד החומה ולחוץ ואין אוכלין שם משום האי טעמא:

מתני' הלשכות בנויות בקדש. בעזרה ופתוחות הן לחול לחוצה של העזרה:

תוכן חול. הואיל ופתוחות לחול:

וגגותיהן קדש. ודוקא שגגותיהן שוין הן עם קרקע העזרה כגון שהיתה הלישכה בנויה בשפוע ההר דאי לאו שוין הן עם קרקע העזרה אף גגותיהן חול לפי שגגות ועליות לא נתקדשו:

בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש. לפי שפתוחות הן לקדש ודוקא לענין שאוכלין שם קדשי קדשים אבל אין שוחטין שם קדשים קלים משום דבעינן לפני אוהל מועד למעוטי צדי צדדין וכן הנכנס לשם בטומאה פטור:

וגגותיהן חול. לכל דבר שהרי בנויות בחול:

הלכה: אָמַר רִבִּי לָעְזָר לַחוֹמָרִין. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מַהוּ לַחוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְתַנִּינָן תַּמָּן בָּתֵּי הַבַּדִּין שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כִּלְחוּץ. אֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין כְּלִפְנִים וְאֵין פּוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כִּלְּחוּץ. אִין פִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כִּלְּחוּץ. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים אֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין כְּלִפְנִים וְלֹא פוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כִּלְחוּץ.

Traduction

R. Eliézer dit qu’en ces règles on suit la ligne la plus sévère. Qu’entend-on par là, demanda R. Yossé? Cela s’explique, dit R. Yona, par ce qui est dit peu après: ''Quant au pressoir dont l’entrée est à l’intérieur et la cavité au dehors, ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’intérieur fait partie de la ville; ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’extérieur est considéré comme externe''. On en adopte les côtés les plus graves, en ce que l’on n’y mange pas des sacrifices d’ordre secondaire, bien qu’à l’intérieur ce soit permis; et l’on n’y rachète pas la deuxième dîme, comme à l’extérieur ce serait permis;. Si l’entrée est au dehors, est-il dit, et la cavité à l’intérieur, ce qui est vis-à-vis de la muraille au dehors est considéré comme externe''. Aussi, c’est semblable pour les sacrifices secondaires et le rachat de la deuxième dîme.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' אלעזר לחומרין. אבתי הבדים קאי דלהחמיר אמרו בהן:

מהו לחומרין. לענין מאי ובהי גוונא אמרו להחמיר וקאמר ר' יונה כהדא דתנינן תמן בתוספתא פ''ב והגי' בכאן חסירה ומוטעית וה''ג בתוספתא בתים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ פתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב''ש אומרים אין פודין בהם מעשר שני כאלו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאלו הן בחוץ וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ וכלחוץ אמר ר' יוסי זו משנת ר''ע משנה ראשונה ב''ש אומרין אין פודין בהן מעשר שני כאלו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאלו הן מבחוץ וב''ה אומרים הרי הן כלשכות את שפתחה לפנים כלפנים ואת שפתחה לחוץ כלחוץ ע''כ בתוספתא והשתא היינו לחומרין דקאמר ר' אלעזר דהואיל ואנן תנן במתני' כמשנת ר''ע ואליבא דב''ה ובמשנה ראשונה שהובאה בתוספתא שנינו אליבא דב''ה דהכל הולך אחר המקום שפתחיהן לשם אנן נקטינן כתרווייהו לחומרא וכדפרישית במתני' דאם פתחיהן לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים הוא דאמרינן דהוי כלפנים לכל דבר דבזה שוין הן משנת ר''ע דבמתני' ומשנה ראשונה אבל מכנגד החומה ולחוץ נקטינן לחומרא והיינו במקצת כמשנת ר''ע ובמקצת כמשנה ראשונה דאלו למשנה ראשונה הכל הוא כלפנים מכיון דפתחיהן לפנים והיה מותר לאכול שם ואין פודין ואלו למשנת ר''ע מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ לכל דבר ואין אוכלין אבל פודין והלכך אזלינן לחומרא דאין אוכלין מכנגד החומה ולחוץ כמשנת ר''ע וכדתנינן במתני' אליבא דב''ה דהוי כלחוץ ואין פודין שם דבזה נקטינן לחומרא כמשנה ראשונה הואיל ופתחיהן לפנים והיכא דפתחיהן לחוץ וחללן לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים לענין שאין פודין שם וזהו כמשנת ר''ע וכבמתני' ואין אוכלין שם וזהו כמשנה ראשונה הואיל ופתחיהן לחוץ ומכנגד החומה ולחוץ הוא כלחוץ לכל דבר שפודין בו ואין אוכלין משום דבזה שוין הן משנ ר''ע דמתני' ומשנה ראשונה דהתוספתא כללא דמילתא דבמה שהן שוין משנת ר''ע ומשנה ראשונה הכי נקטינן ובמה שהן מחולקין נקטינן חומרא חומרא מתרוייהו וזהו לחומרין דקאמר הכא:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְדִבְרֵי 17b הַתַּלְמִיד. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְבַד בְּפֵירוֹת שֶׁהֵן טְבוּלִין לִדְמַיי. הָא דְּמַי עַצְמוֹ כְּבָר תְּפָשָׂתוֹ מְחִיצָה.

Traduction

tandis que R. Jacob b. Idi et R. Josué b. Levi suivaient l’opinion du Talmud conformément à l’avis du vieillard (contrairement au premier préopinant de la Mishna). R. Zeira dit: lorsque la Mishna parle de fruits douteux, il s’agit seulement de fruits pour lesquels il y a doute si le prélèvement de la dîme a eu lieu; quant à cette dîme elle-même prélevée en cas de doute, elle est sacrée dès qu’elle a été englobée dans l’enceinte de la ville sainte.

Pnei Moshe non traduit

הלכה כדברי התלמיד. כדברי ר''ש בן יהודה שאמר משום ר' יוסי דב''ה סברי בפירות שנגמרה מלאכתן יפדה ויאכל בכל מקום:

ובלבד בפירות וכו'. על המתני' קאי דקתני והדמאי נכנס ויוצא ונפדה דווקא בפירות טבל של דמאי והן טבולין גם למע''ש שבהן אבל דמאי עצמו של מעשר שני שכבר הפרישו מן הדמאי בזה אמרינן כבר תפסתו מחיצה שהמחיצה קולטת למע''ש של דמאי כמו בשל ודאי:

Ma'asser Cheni

Daf 18a

משנה: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְנִיטְמָא בֵּין שֶׁנִּיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בֵּין שֶׁנִּיטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בִּפְנִים. חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵיאָכֵל בַּחוּץ חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים.

Traduction

Lorsque la 2e dîme importée à Jérusalem est devenue impure, que ce soit par le contact d’une impureté de 1er ordre, ou par une autre moindre, soit à l’intérieur de Jérusalem, soit au dehors, il faut, selon Shammaï, la racheter et tout consommer à l’intérieur de la ville (parce qu’on l’a vu importer), sauf ce qui est devenu impur dès le dehors au premier degré. Selon Hillel, on la rachète et l’on peut tout manger au dehors, sauf ce qui à l’intérieur est devenu impur par une impureté secondaire.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בין שנטמא באב הטומאה. כגון שרץ ושכבת זרע וטמא מת וכיוצא בהן השנוים בריש מסכת כלים:

בין שנטמא בולד הטומאה. והיינו בולד הטומאה שהוא מדבריהן כגון בכלים שנגעו במשקין:

ב''ש אומרים יפדה. לפי שדין מעשר שני שנטמא יכול לפדותו אפי' בירושלים כדיליף בגמרא:

ויאכל הכל בפנים. בגמרא מפרש טעמא מפני שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אבל אין חוששין על הפדייה שמא יאמרו ראינו מעשר שני שנפדה בירושלים משום שיש קול ליוצא ואין קול לפדייה:

חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. דמכיון שנכנס כשהוא טמא וחמירא טומאתו אין המחיצה קולטתו:

וב''ה אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ. ואפי' נטמא בולד הטומאה בחוץ מפני שנכנס כשהוא טמא חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים דהואיל וקילא טומאתו והטומאה היתה בפנים אסור לו להוציאן ובגמרא מסיק דהא דאמרי בנטמא בולד הטומאה בחוץ יפדה ויאכל בחוץ דוקא בשהתנה בשעה שהכניסן על מנת שלא יתפסוהו המתיצות אבל אם לא התנה הואיל ונכנס והרי הוא טהור מן התורה יפדה ויאכל בפנים:

הלכה: כְּתִיב כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵיתוֹ מַה נָן קַייָמִין אִם בְּרִיחוּק מָקוֹם כְּבָר כְּתִיב כִּי יִרְבֶּה מִמְּךָ. אִם בְּקֵירוּב מָקוֹם כְּבָר כְּתִיב וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף. אֶלָּא מַהוּ לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ לֹא תוּכַל לִפְדּוֹתוֹ וּכְתִיב וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף.

Traduction

Comme il est écrit (Dt 14, 24): Si tu ne pouvais pas la porter, etc., dans quel cas l’autorisation du rachat a-t-elle lieu? Il ne peut s’agir d’une grande distance d’éloignement de la capital, puisqu’il est déjà dit immédiatement avant: Si le chemin est trop long pour toi, et il va sans dire qu’il ne saurait être question de rapprochement (dans Jérusalem même), puisqu’il est dit (ibid. 25): Tu la convertiras en argent (auquel cas il s’agit de le consommer sur place, sans le transporter plus loin). Donc, ladite expression fait allusion au cas où l’on ne pourra pas manger la dîme, parce qu’elle sera devenue impure, et on la rachètera.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב כי לא תוכל שאתו מה אנן קיימין. לפירוש הכתוב הזה:

אם בריחוק מקום. כלומר אם מחמת ריחוק המקוסם קאמר קרא כי לא תוכל שאתו הלא כבר כתיב כי ירבה ממך הדרך וא''כ מיותר הוא:

אם בקירוב מקום. ואם דבא ללמד בתוך ירושלים שלא תוכל לשאת המעשר עצמו:

כבר כתיב ונתת בכסף. כצ''ל כלומר הרי כבר נאמר שיפדה אותו וישא הכסף לירושלים אלא מהו לא תוכל שאתו לא תוכל לפדותו כלומר שבא ללמד שאף אם יביא המעשר עצמו לירושלים וירצה לפדותו שם לא תוכל לפדותו שאין המעשר נפדה אלא בריחוק מקוסם:

וכתיב ונתת הכסף בבקר ובצאן ובכל אשר תשאלך נפשך. אלמא דלעולם פודה אותו שם דהא קרא סתמא כתיב ונתת הכסף ומשמע דאף אם העלה המעשר עצמו לירושלים יש לך להוציא הכסף שנפדה שם הא כיצד אלא כאן במעשר טהור לא תוכל לפדותו וכאן במעשר שנטמא שם ונתת הכסף לימד על מע''ש שנטמא שפודין אותו בירושלים:

אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כֵּינִי מַתְנִיתָא תּוֹכָן קוֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן (חוֹל) מִכְּנֶגֶד הַקּוֹדֶשׁ וְלַקּוֹדֶשׁ כִּלְקוֹדֶשׁ מִכְּנֶגֶד הַחוֹל וְלַחוֹל חוֹל. 18a בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן קוֹדֶשׁ. בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן חוֹל. הֵן דְּאַתְּ אָמַר תּוֹכָן קוֹדֶשׁ אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס שָׁם חַייָב.

Traduction

R. Jacob b. Aha dit qu’il faut compléter l’enseignement de la Mishna:lorsque ces emplacements sont construits dans la partie profane (du dehors) et que l’entrée est à la fois sur la partie sacrée (à l’intérieur) et sur la profane, le tout est considéré comme profane; lorsqu’ils sont construits sur le sacré et ouverts à la fois sur le sacré et sur le profane, ils sont entièrement sacrés; ce qui fait face au sacré et se trouve dans la part sacrée est lui-même sacré, comme ce qui fait face au profane est lui-même profane et reste profane. Ce que l’on désigne comme étant un intérieur sacré peut servir d’emplacement pour y manger des sacrifices, pour y égorger ceux de second ordre; enfin l’homme impur qui a pénétré là est coupable.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' יעקב בר אחא כיני מתניתא תוכן קדש וכו'. אסיפא דמתני' קאי דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש וכו' וקאמר ר' יעקב דכך צריך לפרש להאי בבא דמתני' תוכן קדש וגגותיהן חול מכנגד הקדש וכו' כלומר דלא תימא לפרש שאותה הלישכה מקצתה בנויה בקדש ופתוחה לקדש ומקצתה בנויה בחול ופתוחה לחול וזהו דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שכל חלק שבנוי בקדש פתוח הואלקדש וחלק שבנוי בחול פתוח הוא לחול דאי הכי קשיא מאי קמ''ל פשיטא שאותו חלק הבנוי בקדש כולו קדש בין תוכו ובין גגו ואותו החלק הבנוי בחול כולו חול ומאי האי דקתני מכנגד הקדש וכו' הלכך קאמר דלא תפרש כן אלא דה''ק שהן בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שאותו החלק הבנוי בקדש פתוח הוא לחול ואותו חלק הבנוי בחול פתוח הוא לקדש ומהו דתימא דאותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש בדין הוא שיהא תוכו קדש וגגו חול כדין הבנויות בחול ופתוחות לקדש והיינו דקאמר ר' יעקב תוכן קדש וגגותיהן חול כלו' דה''א דכך הוא הדין באותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש וה''ה נמי באותו חלק הבנוי בקדש ופתוח לחול דה''א דהדין בו דתוכו חול וגגו קדש אלא דחדא מינייהו נקט וה''ה לאידך כל חד וחד לפי דינו כך היינו סוברין לפיכך אשמועינן תנא דמתני' דלא כך אלא מכיון דאותן לישכות הן בנויות בקדש ובחול ויש חלק של קדש ושל חול בכל חדא וחדא אף על פי שפתחיהן שהן פתוחות לקדש ולחול אינן מכוונים שהחלק של קדש פתוח הוא לחול ואותו של חול פתוח הוא לקדש אפ''ה מכיון דאותה לשכה בעצמה היא כך אמרינן כאן מכנגד הקדש ולקדש הכל קדש בין תוכה ובין גגה ומכנגד החול ולחול חול. וכדי שלא תקשה לך היכי משכחת לה כה''ג העמדתי צורה זו לפניך התבונן בה. הלשכה היא בנויה על פני אורך העזרה ושני צדדי העזרה הן חול והחלק הימיני הוא בנוי בקדש ופתוח לחול לחוץ העזרה וחלק השמאלי נמשך הבנין בחול שהוא חוץ לעזרה ופתוח לקדש:

בנויות בקדש וכו'. תוספתא היא בפ''ב:

תוכן קדש. מפני שיש פתח לקדש והיא בנויה כולה בקדש וכן איפכא:

הן דאת אמר. כל היכא דאמרינן תוכן קדש אוכלין שם קדשי קדשים וכו':

רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב אֵין לוֹקִין אֶלָּא עַל אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וְהָתַנֵּי לִשְׁכָּה שֶׁהִיא בְנוּיָה בְּשִׁיווּי חוֹמַת הָעֲזָרָה אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם פָּטוּר. תִּיפְתָּר כְּהָדָא תַנַּייָא דְתַנֵּי אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זוֹ מִשְׁנַת רִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים הִבְדִּילוּ הַכֹּל הַלְּשָׁכוֹת וְכָל הַלְּשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר פִּתְחֵיהֶן.

Traduction

R. Juda dit au nom de Rav (104)Selon Babli, Zevahim 55b, c'est au nom de Samuel: Cet homme impur n’est punissable en ce cas des coups de lanière que si c’est un vrai parvis, ayant au moins une longueur de 187 coudées sur une largeur de 135 (mesure normale pour le parvis saint du Temple). Mais, fut-il objecté à Rav, n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’une cellule est bâtie dans l’épaisseur du mur du parvis, on peut y manger les saintetés supérieures, y égorger des sacrifices secondaires, et cependant l’impur qui entre là n’est pas coupable? On peut répondre, selon Rav, qu’on adopte ici l’avis de R. Yossé, disant que c’est l’avis de R. aqiba (de ne pas régler les cellules selon l’entrée); mais selon les autres sages, elles sont l’objet d’une distinction, et on les règles toutes d’après leur entrée (105)Makot 12b.

Pnei Moshe non traduit

אין לוקין. לטמא שנכנס אלא על אורך וכו' והוא אורך ורוחב העזרה כדתנן בפ''ה דמדות:

והתני לשכה שהיא בנויה בשיווי חומת העזרה וכו'. וקשיא אהא דלעיל דקאמר טמא שנכנס לשם חייב:

תיפתר כהדא תנייא דתני וכו'. בתוספתא שהבאתי בהלכה דלעיל דקאמר ר' יוסי זו משנת ר''ע כל הני חלוקי דינים השנוים בענין הזה אבל דברי חכמים כך הוא שהבדילו כל הלשכות מדין עזרה בעצמה וכן אמרו כל הלשכות הולכין אחר פתחיהן להיכן שהן פתוחין אם לקדש תוכן קדש אם לחול חול:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source